אודות האומן

האומן פול גוגן

ביוגרפיה

פול גוגן ( 7 ביוני 1848- 8 במאי 1903) היה צייר בולט בזרם הפוסט- אימפרסיוניסטי, אמן הדפס וסופר צרפתי. 

סיפור חייו:

בילדותו גדל  האמן בפרו, בחיק הטבע, בבית עשיר ומלא אהבה, זיכרונותיו מעידים על חיים בגן 

עדן אקזוטי מאושר שנקטעו באופן פתאומי כשנפטר אביו והמשפחה בעקבות מותו עברה

 לפאריס. 

בצעירותו הצטרף לצי הסוחר הצרפתי ולבסוף השתקע בפריז שבה עבד למחייתו כסוכן השקעות, נישא לאישה דנית שילדה לו במהלך השנים 5 ילדים והחזיק בציור כתחביב

אט אט החל תחביב הציור של גוגן לתפוס את זמנו, וגוגן הזניח את פרנסת משפחתו. למרות שבחוג המקצועי הייתה הערכה רבה אל עבודתו, ולמרות שלאחר מותו ציוריו נמכרו בכסף רב, בחייו של גוגן, עיסוק זה כמעט ולא הצליח להכניס כסף. כשהחל להשקיע את כל זמנו בציור, משפחתו היגרה לדנמרק אל בית חמיו וחמותו. גוגן לא התקדם שם במלאכת הציור, ונטש את משפחתו.

גוגן חזר לצייר בפריז, שבה היה מיודד עם גדולי האימפרסיוניסטים והפוסט-איפרסיוניסטים, בתקופה שכמעט איש מהם לא היה מקובל על מבקרי האמנות ועל החברה. בשנת 1883 התגורר בארל שבדרום צרפת, בדירתו של וינסנט ואן-גוך  ולא חדל מלריב עמו. השניים ציירו ציורים רבים בתקופה זו, שנמשכה חודש וחצי, אך הניסיון המשותף פגם באושרם. בהמשך עבר לברטאן, שהיצירות שהפיק בה נחשבות בעיני המבקרים כנקודת מפנה סגנונית שלו. לבסוף היגר גוגן לפולינזיה הצרפתית  שבה יצר במשך שנים רבות עד יום מותו. עבודותיו מאזור זה ובמיוחד מטהיטי הן המפורסמות ביותר מבין כלל עבודותיו.

פול גוגן נפטר  ב-8 במאי 1903 באי היווה אואה.סיבת מותו הרשמית הייתה אוטם שריר בלב שנגרם ממנת יתר של מורפין, אולם לא מן הנמנע כי מצבו הבריאותי הירוד, אשר נגרם בשל מחלת העגבת וצריכה אלכוהול מופרזת, תרם את חלקו במות. 

סגנונו:

פול גוגן הוא אחד האמנים הפוסט-אימפרסיוניסטים הבולטים. אחד המאפיינים הבולטים ביצירתו הוא השימוש במשטחי צבע עזים מוקפים בקווי מתאר עבים ומפותלים, ושימוש בצבעים שאינם נטורליסטיים לצורך הבעה רגשית. מאפיינים אלה השפיעו על אמנים רבים בתחילת המאה העשרים, ביניהם האמנים הפוביסטים. כמו כן מתקשר סגנון ציוריו באופן פורמלי לסגנון האמנות השימושית - סגנון הארנובו שרווח בשלהי המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים. 

גוגן דחה את הנטורליזם של האימפרסיוניסטים והעדיף על פניו מראות הנובעים מכוח הדמיון. סגנונו השתנה ונטה להפשטה, שנגרמה על ידי הפרדה צבעונית ברורה בין משטח למשטח ותחימתם (לעתים) בקווי מתאר בולטים.

בסגנונו עוד ניכרו סממנים ראליסטיים שתובלו באווירה נועזת ("גן בשלג", 1883). בשנה זו אף הקדיש עצמו לחלוטין לציור, והתחבר עם הצייר וינסנט ואן גוך, עמו הגיע לארל שבדרום צרפת ושם שהה כחודשיים. בתקופה זו צייר את דיוקנו של ואן גוך: "צייר החמניות". בעקבות המריבה הטראגית שהתחוללה ביניהם (לאחר שואן גוך כרת את אוזנו שלו) נפרדו, וגוגן חזר לבריטאניק, ואחר-כך היה למנהיג קבוצת 8 אמנים שנמנו על אסכולת פונט-אבן. סגנונו נשתנה, ונטה לצורה המופשטת, שנגרמה על ידי הפרדה צבעונית ברורה בין משטח למשטח.

בשנות השמונים של המאה התשע עשרה התבטא ציורו בחיפוש אחר נושאים בעלי משמעות מוסרית ודתית, והוא יצר סדרת ציורים דתיים הממזגים אווירה מסתורית וגולשים לנימה רומנטית ("חזיון לאחר הדרשה: יעקב נאבק עם המלאך", 1888; "יסורים בגן", 1889; "ישו הצהוב", 1889, "ישו הירוק" 1889).

גוגן היה בין הראשונים שהושפעו מהאמנות הפרימיטיבית. כל חייו עשה בניסיון לשוב למקורותיו הראשוניים. לשם כך נטש את מרכז האמנות הפריסאי (כמו גם את אשתו וילדיו) והחל במסע לגילוי "גן העדן האבוד" באיי מרטיניק (1887), טהיטי (1893-1891, ו- 1901-1895) ולבסוף באיי מרקיז, שם נפטר ונקבר. יצירותיו מ"איי הדרום" עתירות צבע ובהן יסודות דקורטיביים, (בהשפעת תדפיסי העץ היפניים). הן מהוות מעין מסכת אישית לחייו הארוגים במיתוסים מקומיים ואירופאים במשולב.

פול גוגן גם נודע בציוריו הססגוניים, בעלי משטחי הצבע העזים והחמים, שבהם מתאר את הנופים, התרבות והתושבים של האי טהיטי. נחשב לאחד ממניחי היסוד של האומנות המודרנית.


סרטון המציג גלריית תמונות של פול גוגן: