דיוקן עצמי עם ישו צהוב

דיוקן עצמי עם ישו צהוב

רקע על היצירה:

התמונה צוירה בשנת 1889

טכניקה: שמן על הבד

גודל: 38X46  ס"מ 

הסבר על היצירה:

דיוקן ישו הצהוב – לציור יש שלוש פרשנויות סמליות:

    א.   הציור  מופיע כפרט שבא לרמז על הקבלה בין היצירה האמנותית של גוגן  ובין בריאת העולם.

    ב.   דמותו של האל הגוסס בדמות אדם, מרמזת על סבלו של האמן, ועל היותו קורבן כמו ישו.

    ג.   ישו הצהוב הוא דיוקן של פסל מעץ צבוע בצהוב מהמאה ה-17 שנמצא בכנסייה קטנה בפונט-אוון.

         הנושא מבטא את חיפושיו של גוגן אחר תרבות פרימיטיבית שבה יש עדיין ביטוי לאמונה טהורה

         של כפריים פשוטים. גוגן מדגיש את הצבע הצהוב. הצבע הצהוב הוא  צבע סוגסטיבי המסמל

         קנאה. הקנאה היא קנאת  הסביבה באמן ובעבודתו. גוגן הרגיש דחוי ושנוא כאילו כל הסביבה

         עוינת אותו ואת עבודתו.

המסכה היא מקור היצירה של גוגן שאליו הוא שואף: האמנות הפרימיטיבית.

המסכה מייצגת את העולם הפגאני (שמאמין באלילים) והפסל מייצג את העולם הנצרות. גוגן האמן כאילו מגשר בין העולמות.   למרות  שפני גוגן בציור אינם נראים מיוסרים, אולי הוא לובש מסיכה כמו המסכה המצוירת ברקע. כאילו הוא עוטה על עצמו מסיכה של קשיחות.   

ביצירה זו ניכרות שתי מגמות מחחידושיו של גוגן: סימבוליזם ופרמיטיבזם.

גוגן מצייר את דיוקנו על רקע שתי תמונות שהוא צייר - "ישו הצהוב" אותו ראה גוגן בכנסייה שליד פונט אוון,

 וליד "פסל אפריקאי".

שני סמלים אלה התאימו מאד לעולמו של גוגן שחיפש את הפרימיטיביזם, כביטוי של אמונה פשוטה ותמימה

באמצעות אמנות עממית, זוהי רוחניות בעלת ערכים בסיסיים שטרם הסתאבה.

גוגן יוצר סינתזה בין אמונה פגאנית ובין אמונה נוצרית, כאשר הוא באמצע - הוא מסנתז את האמונות 

הפשוטות בתוך עצמו.

אוטוביוגרפיה - כאן ישו הצהוב מופיע כפרט במסגרת הדיוקן העצמי שלו, שבא לרמז על הקבלה בין היצירה 

האמנותית שלו ובין בריאת העולם, ודמותו של האל הגוסס בדמות אדם, מרמזת על סבלו של האמן. אולם 

הבעת פניו של גוגן אנוכית ויהירה שלאו דווקא מעידה על סבל וחמלה.

גוגן אהב יותר מכל לעטות את ארשת המתבודד והסובל, שיצירתו אינה מובנת לבורים שאינם מעריכים 

אותה. 

בחן את עצמך- לחץ כאן.